הדבר הראשון שרציתי לעשות כשהבת שלי בכתה בכניסה לכיתה א

רק היא בוכה, המוח שלי בורח למחשבות על הסביבה…

אנחנו צועדים לאט בשביל ובין בכי לבכי בשער בית הספר היא מחבקת אותי ואומרת לי ״אמא אני כל כך מתרגשת״

האוטומט זה הרצון שלי לעזור לה להפסיק לבכות, שתחייך,שתהנה מהרגע, להרגע,

אבל כשחיבקתי אותה חזק,

הלב שלי מיד ידע

הבנתי שאני רק רוצה שהיא ותרגיש שהכל בסדר

זה בסדר להתרגש זה בסדר לבכות ואני אוהבת אותה כמו שהיא

ונתתי לה לבכות לשחרר

ברקע צצות שוב המחשבות על זה שאני רואה שרק היא בוכה ושאר הילדים נראים פשוט שמחים ונרגשים

ושוב מחזירה את תשומת הלב אליה ולרצון שלי לתת לה את כל האהבה שיש

כל אחד מגיב אחרת להתרגשות

שאלתי אותה מה יעזור לה להרגע?

היא ביקשה שנאמר יחד למורה שאם היא מתגעגעת שתתקשר אלי. אמרנו ומיד המורה הציעה לה להיות העוזרת שלה - איזה מורה מופלאה ורגישה, שמיד רתמה את טוני אליה

טוני התייצבה לדגל במיידי! ונרגעה חיבקה אותי ונישקה ונפרדנו בהרגשה טובה

למחרת שוב בכי

הצעתי לה שנעשה יחד קעקוע לב שיהיה על היד ויזכיר לנו שאנחנו תמיד יחד בלב הסכימה

ובבוקר הזה היא כבר ידעה מה עוזר לה וביקשה בעצמה להיות העוזרת של המורה

הלב שלה מיד ידע

את הקעקוע הלב מצאתי ברשת- אהבתי ואימצתי

בהצלחה לכל המתרגשים