לדבר על המוות עם ילדים בגיל הרך? ב4 צעדים

״אם אני אשן במיטה של סבא, הוא יחזור לכאן?״

היא שאלה אותי בתמימות שהשאירה אותי ללא מילים,

תוך כדי שהיא מושכת אותי ביד לחדר שלו,

עמדנו שתינו מסתכלות על המיטה הריקה שלו,

העיניים שלי התמלאו דמעות,

והצלחתי בקול חנוק לחזור על ההסבר

שסבא מת והוא לא נמצא כאן.

ב23.9.20 אבא שלי היקר והאהוב, נפטר, כאשר כולנו מסביבו,

אוהבים, כואבים ונפרדים מאבא וסבא אוהב וחם שהנכדים היו כל עולמו.

בעקבות המוות שלו, התמודדתי עם השאלה:

איך אני מספרת לבנות שלי על המוות?!

לא ידעתי מאיפה להתחיל,

כן ידעתי שאני שאני רוצה לספר להן את האמת ושאני מאמינה בשיח פתוח וכנה

סיכמתי כאן את התהליך שעברתי ועדיין עוברת איתן, כי מאז השיחה השאלות חוזרות

למצוא סביבה בטוחה

הצעד הראשון נשמע פשוט ומובן מאליו, אך בעל חשיבות עליונה,

ולעיתים ברגעים האלה, אנחנו כל כך נסערים שלא חושבים על כך

זה חשוב מאוד במיוחד בגיל הרך כדי שהילדים יהיו פנוים לשיחה.

בחרו חדר/מרחב שקט, על מנת ליצור סביבה נעימה שתאפשר

שיחה ישירה ללא הפרעות, או גירויים.

מאחר וקיימתי את השיחה בזמן השבעה, עשיתי זאת בחדר צדדי שידעתי שלא יפריעו לנו לשוחח.

לשאול את הילד/ה

ילדים חיים את הכאן ועכשיו, הם מוטרדים מהמשחק שהם משחקים עכשיו,

מהממתקים שיש בארון והם רוצים שיגיעו לבטן שלהם,

ולא תמיד הם מוטרדים בדברים שמטרידים אותנו.

לכן, כדאי לפתוח את השיח עם הילד ולשאול אותו

אם מעניין/מטריד אותו למה יש הרבה אנשים בבית?

או למה האדם לא נמצא יותר בבית?

חשוב לשאול, על מנת לדעת אם הנושא מטריד את הילד,

מעסיק אותו וכדי לוודא שהוא פנוי לשיחה על הנושא.

לדוגמא, אני פתחתי את השיחה עם טוני בת ה4 ושאלתי אותה

אם היא רוצה לדעת למה אמא לא היתה הרבה בבית לאחרונה?

ולמה אנחנו מתגעגעות אחת לשניה המון?

(כי אמרה שהיא מאוד מתגעגעת אלי), והיא ענתה שכן. היא רוצה לדעת למה - ופתחתי בהסבר.

הסבר פשוט ומותאם לגיל

ההסבר על המוות צריך להיות פשוט ומותאם לגיל הרך,

ילדים בגיל הרך חווים את העולם בצורה פשטנית ובסיסית

לכן על ההסבר להיות במילים פשוטות ולא מסובכות ובמושגים שהילד מבין.

אני מאמינה בשיח שמתווך להם את המציאות ולא מטייח, לכן בחרתי לספר לטוני שסבא היה חולה מאוד, הלב שלו לא עבד טוב, הרופאים ניסו לתקן את הלב שלו ולא הצליחו והוא מת.

חשוב להסביר לילד שהמחלה היא מחלה מאוד קשה, ולא כל פעם מי שחולה - מת.

מרחב בטוח לביטוי הרגשות

כמו המרחב הפיזי, המרחב הרגשי חשוב מאוד,

שימו לב כיצד הילד מגיב לנושא, כל ילד יגיב אחרת,

כל ילד הוא אישיות בפני עצמו ולכל ילד מערכת יחסים שונה איתנו,

אלו דברים שיש לשקול לפני השיחה ולהכין את עצמנו לתגובות השונות:

אחד ישאל שאלות, אחד ישתולל, או יצחק,

אין כאן נכון או לא נכון. ילדים תופסים את האבל אחרת ממבוגרים.

כמו כן, אפשרו להם לשאול שאלות על העצב או כאב שלכם, אם הם רואים אתכם בוכים.

בתהליך שלי אני מאפשרת להן לראות אותי עצובה ובוכה, ומסבירה שבכי זה דרך להביע את העצב שלי או את הגעגועים שלי לסבא, ושהבכי לא קשור אליהן.

בדרך כלל הן עונות לי - ״אמא, אבל סבא בלב שלך״.

בנימה אישית:

אני הרגשתי שנכון לחבר את זה לסרט מלך האריות,

ואמרתי שזה גלגל החיים,

וטוני מיד אמרה נכון, מופסא אבא של סימבה מת.

הסברתי שאפשר להרגיש את האהבה של סבא בכל רגע, כי הוא נמצא איתנו בלב, ולראות תמונות שלו כשמתגעגעים או כשרוצים להיזכר בו.

בנוסף, ציירנו יחד ציור לסבא

השאלות חוזרות מפעם לפעם, מאחר וילדים בגיל הרך מתקשים

לתפוס את סופיות עניין המוות ואת העובדה שהאדם לא נמצא

ובכל פעם, אני חוזרת על ההסבר ומאפשרת לשאלות שלהן לקבל מענה

מקווה שעזרתי למי שמתמודד עם האתגר הזה

זו הזדמנות לעודד פתיחות ושיח רגשות עם האהובים שלנו